עורך טקס הנישואין בארץ הינו רב, וטקס הנישואין שתקף בישראל הוא טקס דתי המאושר על ידי הרבנות. טבעת הנישואין, בהיותה חלק מטקס הקידושין, אף היא חלק מאותו טקס דתי שעל מנת לקבל תוקף מטעם המדינה חייב בגושפנקה של הרב שעורך את טקס הנישואין.
קיימים זרמים רבים אף ביהדות האורתודוקסית הנוגעים לאופיה של טבעת הנישואין. בימים עברו, מהות החתונה הייתה טקס קנייני בו הגבר קונה את האשה מידי אביה. הרכישה הושלמה כשנקבעו שלושה אלמנטים בהם עמד הרוכש: כסף, שטר וביאה. מהות שלושת רכיבים אלו הם:
• כסף – מחיר קניית האשה על ידי הגבר
• שטר – חוזה הנערך בין הגבר לבין אבי האשה בו הגבר מתחייב על המשך טיפול נאות באשה שרכש
• ביאה – סיכום החוזה, סוג של בדיקת תקינות הרכוש שאינו פגום, או במילים אחרות וידוא כי האשה אכן בתולה.
לימים, שלושת הרכיבים הללו קיבלו מאפיינים שהינם טקסיים יותר מאשר קניינים, ומחיר הקניה, שבימים עברו נמדד בכסף, הוחלף בחפץ, בטבעת, ששוויה הכספי מקביל לכסף ששולם בימי עבר.
מהי טבעת חוקית לנישואין?
למרות הקידמה היחסית, רבנים רבים עדיין מחזיקים בדעה כי מהות הטבעת היא קניית האשה על ידי הגבר בשווי כסף. משום כך, על פי רבנים אלו, על הטבעת לעמוד בתקנים מסוימים על מנת שתוכרז כטבעת "חוקית" וקבילה לענייני נישואין. תקנים אלו באים על מנת לוודא כי הקונה אינו מרמה בעת הקניה. התקנים מתמקדים במספר נושאים:
• החומר ממנו עשוי החישוק
• הקישוטים שעל טבעת הנישואין
על פי התקנים המחמירים, על טבעות נישואין להיות עשויות מחומר אחד ולא ערוב של חומרים. מטרת איסור זה היא להקל בקביעת שווי הטבעת. האיסור השני נוגע לקישוטים שעל הטבעת כאשר קישוט יכול להיות כל דבר החל מחריתה (ובמיוחד בחלקה הפנימי של הטבעת שנסתר מעינו הבוחנת של אב הכלה) וכלה בשיבוץ אבני חן. גם במקרה זה, המחמירים שבין הרבנים יאסרו על קיום קישוט כלשהו על טבעת הנישואין על מנת שהקישוט לא יתפס כמעלה את שוויה האמיתי של טבעת הנישואין.
למרות כי אלו חוקי הדת המחמירים בנושא טבעות נישואין, רבנים רבים כיום מקלים בעניין טבעת נישואין ויאפשרו לזוג להינשא גם כאשר הטבעת שנבחרה כוללת חריטות ועיצובים, ובלבד שתהה עשויה מחומר אחד (זהב או כסף על פי רב) ולא יהיו משובצים בה אבני חן.
זוגות חילונים רבים בימים אלו מבקשים להפריד את הטקס הדתי מהטקס החילוני בו הם מצהירים על אהבתם ומחויבותם זה לזו. כשזהו המצב, יכולה טבעת אחת לשמש לצורך הטקס הדתי שנערך ברבנות, וטבעת שניה לשמש לצורך הטקס החילוני. במצב זה, כל טבעת בכל עיצוב ועם כל חריטה תתקבל – הכל בהתאם לטעמם האישי של בני הזוג.
טבעות נישואין בראי הקבלה
על פי הקבלה נהוג להשתמש בטבעת נישואין העשויה מכסף כאשר הטבעת עגולה בחלקה הפנימי ורבועה בחלקה החיצוני. החלק העגול, הפנימי, הוא סימן לאינסופיות והעיצוב החיצוני, הרבוע, מסמן את הבית. השימוש בכסף הוא כסגולה לחסד. לעתים קרובות נהוג אף לחרוט את האות ה' על הטבעת כסמל לפיריון.
טבעות נישואין ואירוסין מודרניות
כיום מקובל כי טבעות הנישואין יהיו עשויות מחומר יחיד, על פי רב זהב. צבע הזהב המקובל ביותר לטבעות מסוג זה הוא צהב צהוב למרות כי כיום גם הזהב האדום חוזר לאופנה, וקיימים גם זוגות רבים שבוחרים להינשא עם טבעת מזהב לבן.
עיצוב טבעות הנישואין המודרניות הוא עיצוב פשוט, על פי רב מדובר בטבעת עגולה, עם קישוטים בדמות חריטות ואיורים שונים על פני הטבעת החיצוניים ופנים שהינו עגול וחלק.